<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תש"נ</h1>
<h2>דף ה:</h2>
לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו יחדיו ל"ל לתוכף תכיפה אחת שאינו חיבור. להכי כתי' יחדיו עד (שיתחברם) [שיחברם] יפה. וקבלנו מרבותינו תוכף תכיפה אחת תחב תחיבה אחת במחט בחוט של כלאים בבגד (אינה) [אינו] חיבור. הא שתים חיבור. דשוע ונוז וטווי איכא. שהחוט שוע וטווי הוא והתכיפות הוא נוז. ויש להבין מהא דאמרי' במס' נידה בפ' האשה האי מאן דאיתביד חוטא דכיתנא בגלימא כו' ולא מחייב הכא אלא משום נוז ותכיפה הוא. ונוז דבר הנמלל ושזור זה עם זה לחברו כמו דחזינן לנוי דאית בהו פליישטייר בלע"ז. וכן פי' רבי' חננאל. וזהו לשון נוז דבר הנמלל ונסבך זה עם זה והיינו תכיפה או שזירה. ויש מפרשי' תוכף בגד צמר לבגד פשתים שתוכף הבגד זה לזה בתכיפה אחת במחט אינו חיבור הא שתים חיבור. ומקשין על זה הא בעינן שוע וטווי ונוז. מן התורה אינו חייב עד שיהא (הצמה) [הצמר] והפשתים מתוקנין ומנופצין יחד במסרק. שוע לשון חלק ומתרגמ' שעוע. ונוז ארוג. ואית דמפרשי' רטורש בלעז. וקשיא לן כיון (דמאורייתא) [דמדאורייתא] לא הוי כלאים עד שיהא שוע טווי ונוז א"כ למאי איצטריך רחמ' למשרי כלאים בצצית. תריץ וכן תפרשהו שוע בפני עצמו כל מין ומין. וטווי בפני עצמו כל מין ומין ואחר כן הוו נוז מצמר ופשתים דהוו תכופין במחט או שזורין דשני מינין יחד לאחר כן אסור מן התורה. ולגבי ציצית שרא רחמנ'. וקשר העליון אמרי' בפ' התכלת דהוי דאורייתא חשוב כשתי תכיפות. וגבי ציצית שרא רחמנ'. כך נזרקה מפי רבי' באחרונה. ויש משבשין ומפרשין שוע או טווי או נוז. ולא מילתא היא דבמס' נידה פרכי' הכי ואימ' או שוע או טווי או נוז. ומסיקנא שוע וטווי ונוז אסר רחמנ'. ובנדה פרק האשה (איירי') [אמרי'] אמר רב אחא בר יוסף משמיה דמר זוטרא דאיתביד ליה חוטא דכיתנא בגלימיה דעמרא ונתקיה ולא ידע אי נתיק אי לא נתיק שפיר דמי. פי' ספק אי נתיק. מאי טעמ' מדאורייתא שעטנז אמר רחמנ' עד שיהא שוע וטווי ונוז ורבנן הוא דגזור והאי כיון דנתקיה נתקיה. טווי מתקיף לה רב אשי ואימ' או שוע או טווי או נוז. והלכתא כמר זוטרא מדאפקיה רחמנ' בחד לישנא. והא דתנן הלבדין אסורין מפני שהן שועין מדרבנן. וכתב בפר"ח דטווי הוא ב' פנים באריגה או בתכיפה במחט. כן צריך לפרש דינה ועיקרה להושיב אמרות על כנם להעלות בדין דלים להוליך במישור ענוי ארץ. כמו שסידרתי הענין וכהילכתו. כי כן סח לי המורה. והא דמקשי רב אשי לעיל ואימ' או שוע או טווי או נוז פי' דאו שוע או טווי או נוז או שוע בפני עצמו וזה בפני עצמו (ויחדו) [ויחדיו] או טווי בפני עצמו וזה בפני עצמו ויחדיו או נוז דהיינו משזר זה בפני עצמו וזה בפני עצמו ויחדיו או שוע כגון חבלים והילכתא כמר זוטרא מדאפקיה רחמ' בחד לישנא. ש"מ שוע טווי ונוז משזר בעינן ואחר כך יחדיו. וכ"ש דשזור דהוי כלאים מדרבנן. הילכך האי מאן דמיתביד ליה חוטא דכיתנא כשאינו משזר מיירי. ומשום הכי בעינן משזר בציצית כדמוכח (בהמוציא) [בהמוצא] תפילין דקא מסיק התם גבי (המוציא) [המוצא] תכלת בשוק בשזורים. וגם בסיפרי מוכיח כן דבעינן שזורין בציצית. ואהכי איצטריך למישרי כלאים בציצית.
